Vayedaber

צִיבּוּר שֶׁנִּיטְמָא בִּסְפֵק הַתְּהוֹם מָהוּ שֶׁיְּרַצֶּה עָלָיו הָצִּיץ. קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם הַיָּחִיד 51b שֶׁהוֹרַעְתָּ כוֹחוֹ בְטוּמְאָה יְדוּעָה יִיפִּיתָה כוֹחוֹ בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם. צִיבּוּר שֶׁיִּיפִּיתַה כוֹחוֹ בְטוּמְאְה יְדוּעָה אֵינוֹ דִין שֶׁיִּיפִּיתַה כוֹחוֹ בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם. קַל שֶׁאַתְּ מֵקִיל בְּי*חִיד אַתְּ מַחְמִיר בְּצִיבּוּר. קַל שֶׁאַתְּ מֵקִיל בְּיָחִיד. שֶׁאִים נִתְווַדַּע לוֹ לִפְנֵי זְרִיקָה יֵיעָשֶׂה כְמִי שׁנִּיטְמָא לָאַחַר זְרִיקָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִדָּחֶה לַפֶּסַח שֵׁינֵי. אַת מַחְמִיר עָלָיו בַצִּיבּוּר. שֶׁאִים נִתְווַדַּע לוֹ לְאַחַר זְרִיקָה יֵיעָשֶׂה כְמִי שׁנִּיטְמָא לִפְנֵי זְרִיקָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֵאָכֵל הַבָּשָׂר. קַל שֶׁאַתְּ מֵיקַל בְּנָזִיר טָהוֹר. שֶׁאִים נִתְווַדַּע לוֹ לִפְנֵי זְרִיקָה יֵיעָשֶׂה כְמִי שׁנִּיטְמָא לָאַחַר זְרִיקָה שֶׁלֹּא יָבִיא קָרְבָּן טוּמְאָה. אַתְּ מַחְמִיר בְּנָזִיר טָמֵא. שֶׁאִים נִתְווַדַּע לוֹ לְאַחַר זְרִיקָה יֵעָשֶׂה כְמִי שׁנִּיטְמָא וְחָזַר וְנִיטְמָא. מֵבִיא קָרְבָּן טוּמְאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. [כְּהָדָא דְתַנָּא. נִטְמָא וְחָזַר וְנִטְמָא. מֵבִיא קָרְבָּן טוּמְאָה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.] עוֹבֵד שֶׁלְפֶּסַח מָהוּ שֶׁיְּרַצֶּה עָלָיו אֶת הַצִּיץ. קַל וָחוֹמֶר. וּמָה אִם הַבְּעָלִים. שֶׁהוֹרַעְתָּה כוֹחָן בְּזָקֵן וּבְחוֹלֶה. יִיפִּיתָה כוֹחָן בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם. עוֹבֵד שֶׁיִּפִּיתָה כוֹחוֹ בְּזָקֵן וּבְחוֹלֶה. אֵינוֹ דִין שֶׁתְּיַיפֶּה כוֹחוֹ בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בַבְּעָלִים. שֶׁיִּיפִּיתָה כוֹחָן בִּשְׁאָרַ כָּל הַטּוּמְאוֹת שֶׁבַּשָּׁנָה. תֹּאמַר בָּעוֹבֵד. שֶׁהוֹרַעְתָּה כוֹחוֹ בִשְׁאָר כָּל הַטּוּמְאוֹת שֶׁבַּשָּׁנָה. הוֹאִיל וְהוֹרַעְתָּה כוֹחוֹ בִשְׁאָר כָּל הַטּוּמְאוֹת שֶׁלְּכָל הַשָּׁנָה תּוֹרַע כּוֹחוֹ בְטָמֵא מֵת בַפֶּסַח. מַיי כְדוֹן. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא. לָכֶם. בֵּין לוֹ בֵין לְעוֹבֵד שֶׁלּוֹ. עַד כְּדוֹן עוֹשֵׂי פֶסַח. נָזִיר מְנַיִין. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. עָלָיו. לֹא עַל הָעוֹבֵד שֶׁלֹּא. מִן מַה דְתַנֵּי. הִיא נָזִיר הִיא עוֹשֶׂה פֶסַח. הָדָא אָֽמְרָה. מַה דִנְפַל לְדֵין נְפַל לְדֵין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

צבור שנטמא וכו'. אף על גב שקרבן צבור דוחה טמאה אפי' היא ודאית מיבעיא ליה היכא שנטמאו בטומאת התהום אם הציץ מרצה להתיר הבשר באכילה כדלקמן:

הוינן סברין מימר. מעיקרא דלא הותרה לכהן העובד של נזיר דעליו כתיב דמיניה ילפינן היתר טומאת התהום בנזיר ועליו מיעוטא הוא דוקא עליו בעינן טומאה ידועה ולא ספק טומאת התהום אבל לא בכהן העובד שלו אלא מן מה דתני במתני' נזיר ועושה פסח בהדדי ש''מ דשוין הן בכל מילי ומה דנפל היתירא לדין נפל היתירא לדין:

עד כדון עושה פסח. שאף לכהן היא מרצה נזיר מנין להכהן:

לכם. כתיב דמיניה דרשינן לעיל ריצוי ציץ בטומאת התהום ובין לו ובין להעובד שלו:

מאי כדון. מאי הוה עלה:

לא אם אמרת בבעלים. שכן מצינו שיפית כחן בשאר כל הטומאות שבשנה כגון טמא שרץ ונבלה דקיי''ל דטמא שרץ משלח קרבנותיו תאמר בכהן שהורעת כחו בכל ימות השנה שאם הוא טמא שרץ אינו יכול להקריב שום קרבן והואיל וכן לפיכך הורע כחו נמי בטמא מת בפסח שלא יהא הציץ מרצה עליו בספק קבר התהום:

עובד שיפית כחו בזקן וחולה. שכשר הוא לעבודה אם אינו רותת ורועד כשהוא עומד אינו דין וכו':

יפית כחן. של הבעלים בטומאת התהום שהציץ מרצה עליו:

ק''ו ומה אם הבעלים שהורעת כחו בזקן וחולה. בפסח שאין שוחטין אותו על זקן וחולה שאין יכולין לאכול כזית דהוי שלא לאוכליו כדאמרינן לעיל בפ''ה:

עובד של פסח. כהן העובד בקרבן הפסח מהו שירצה עליו הציץ אם נטמא בספק קבר התהום:

את מחמיר בנזיר טמא. ובנזיר טמא מצינו חומרא בכה''ג שאם נודע לו לאחר זריקה שנטמא בספק קבר התהום יעשה כמי שנטמא וחזר ונטמא טומאה ודאית לפני זריקה שמביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד:

כהדא דתני התם לעיל בפ''ו הלכה ו' נטמא וחזר ונטמא וכו' הרי קולא לזה וחומרא לזה:

קל וחומר. הוא מה אם היחיד שהורעת כוחו בטומאה ידועה שאין קרבן היחיד דוחה טומאה בקרבן שאין קבוע לו זמן יפית כוחו בספק קבר התהום כדתנן במתני' שאפי' נטמא גופו הציץ מרצה בנזיר ועושה פסח:

צבור וכו' בספק קבר התהום. שיהא הציץ מרצה להתיר הבשר באכילה ואף על פי שבטומאה ודאית אין הציץ מרצה להתיר הבשר כדלקמן:

קל שאתה מיקל ביחיד אתה מחמיר בצבור. כלומר דדחי לה הש''ס דלאו ק''ו הוא שמצינו איפכא קולא ביחיד וחומרא בצבור בכה''ג:

קל שאתה מיקל ביחיד. מה היא שאם נתוודע לו לפני זריקה וכו' כלומר אפי' נתוודע לו לפני זריקה שנטמא בטומאת התהום הציץ מרצה בעושה פסח כמו אם לא נתוודע לו עד לאחר זריקה והורצה הוא בשביל שלא יצטרך לדחות לפסח שני:

את מחמיר עליו בצבור. דכה''ג שאם נתוודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שנטמא לפני זריקה בשביל שלא יאכל הבשר וכלומר דאלו בצבור מצינו חומרא בזה כלפני זריקה כדאמרינן לעיל בהלכה ה' דהא דתנינן הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה בבא בטומאה משעה ראשונה אבל אם בא בטהרה ונטמא אינו נאכל בטומאה וכההיא דתוספתא שהובאה שם שחטו בטהרה ונטמא הצבור יזרק הדם בטהרה ואל יאכל הבשר בטומאה הרי שמצינו חומרא בצבור מביחיד שאם נטמאו בין שחיטה לזריקה שאין הבשר נאכל בטומאה ומעתה בדין הוא נמי שנחמיר שאם נתוודע להם שנטמאו בטומאת התהום אפי' אחר זריקה שיעשה כמי שנטמאו לפני הזריקה ואל יאכל הבשר:

קל שאתה מיקל בנזיר טהור וכו'. אגב דאיירי בהא דאיכא קולא בצד זה וחומרא בצד זה מייתי נמי להא וכלומר וכן נמי מצינו כה''ג קולא בנזיר טהור וחומרא בנזיר טמא כדמפרש ואזיל:

שאם נתוודע לו לפני זריקה. בספק קבר התהום יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה שלא יצטרך להביא קרבן וטעמא לפי שעל ידי שהציץ מרצה ואפי' נודע לו הספק לפני זריקה הוי כנודע לו אחר כן ושוב אינו סותר נזירות טהרה ואין צריך להביא קרבן טומאה:

תַּנֵּי. אֵין לָךְ עוֹשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם אֶלָּא הַמֵּת בִּלְבַד. הָא נְבֵילָה לֹא. קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם הַמֵּת שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב עוֹשֶׂה קֶבֶר תְּהוֹם. נְבֵילָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אֵינוֹ דִין שֶׁתַּעֲשֶׂה קֶבֶר תְּהוֹם. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר. אֵין לָךְ עוֹשֶׂה קֶבֶר תְּהוֹם אֶלָּא הַמֵּת בִּלְבַד. לְהוֹצִיא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לאיזה דבר נאמר וכו'. כלומר דמשני דלאיזה דבר נאמר כן לאו לענין החומרא שמשוינן ליה מיהת לספק טומאה אלא איפכא הוא ולקולא נאמר דבטומאת המת מרצה הציץ עליו ואין צריך לפסח שני ולהוציא להמטמא משכב ומושב מזה שאין אומרים דין טומאת התהום בזיבה וכגון הזב בשביעי שלו דספק הוא שמא יראה היום ויסתור כל שבעה וספק לא יראה אין שוחטין וזורקין עליו בפסח ונדחה הוא לפסח שני:

הא נבלה לא. לאו נבלה ממש מתפרשת דמה ענין משכב ומושב דלקמיה גבי נבלה אלא לשון ניוול ונמאס הוא ועל זב קאי וכך הוא דרך הש''ס הזה להשתמש בשמות הכנויים וקאמר דק''ו הוא לומר כן גם בזב דמה אם המת שאינו עושה משכב ומושב כדתנן בפ''ה דזבים עושה הוא קבר התהום ומיטמא מספק טומאת נווילה והוא הזב שעושה משכב ומושב אינו דין שתעשה בו ספק טומאה כקבר התהום:

אֵי זֶהוּ קֶבֶר הַתְּהוֹם. כָּל שֶׁאֵין אָדָם זוֹכְרוֹ. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם יוֹדֵעַ. בְּחֶזְקַת הַחַי כַּחַי. תְּיפְתָּר שֶׁמְצָאוֹ קַמְצִיץ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תיפתר שמצאו קמצוץ. מרוצץ וממועך וכדאמר שם לקמן שאני אומר גל נפל עליו והרגו ולא הכיר בו אדם מעולם אין לך עושה קבר התהום למיחשב ליה לספק טומאה וצריך ריצוי ציץ אלא למת בלבד ולא אמרו כן בשאר ספק טומאה:

כל שאין אדם זוכרו. שנקבר בו א' ולא היה ניכר מעולם ופריך וחש לומר שמא יש אחד בסוף העולם שיודע בו ובחזקת החי כחי וכלומר כמו שהוא בחי שחזקתו שראה אותו אדם אחר חי. א''נ שחזקת החי לטפל בחבירו ולקברו ולשון בחי לשון נאה ומתוקן הוא ועל דרך סגי נהור:

אֵי זֶהוּ קֶבֶר תְּהוֹם. הַמֵּת שֶׁנִּקְבַּר בְּקַשׁ וּבְתֶבֶן וּבְעָפָר וּבִצְרוֹרוֹת. אֲבָל אִם נִקְבַּר בַּמַּיִם וּבָאֲפֵילָה וּבִנְקִיקֵי סְלָעִים אֵינוֹ עוֹשֶׂה קֶבֶר תְּהוֹם. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר. כָּל שֶׁאַתְּ יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ עוֹשֶׂה קֶבֶר תְּהוֹם. וְכָל שֶׁאֵין אַתְּ יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה קֶבֶר תְּהוֹם. וְקַשׁ וְתֶבֶן אֵין אַתְּ יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ. מַתְנִיתָה דְלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. 52a תֵּבֶן וּבִיטְּלוֹ. בָּטֵּל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּשֶׁבָּֽלַל בֶעָפָר. יֵשׁ תֵּבֶן שֶׁהוּא כְעָפָר. וְיֵשׁ עָפָר שֶׁהוּא כְתֵּבֶן. תֵּבֶן שֶׁאֵין אַתְּ עָתִיד לְפַנּוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כְעָפָר. וְעָפָר שֶׁאַתְּ עָתִיד לְפַנּוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כְתֵּבֶן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. חִיפָּהוּ מַחֲצָלִיּוֹת בִּטֵּל. אִיתָא חֲמִי. מִילֵּהוּ מַחֲצָלוֹת לֹא בִטֵּל. חִיפָּהוּ מַחֲצָלִיּוֹת בִּטֵּל. מִילֵּהוּ חָרִיּוֹת צְרִיכָה. רִבִּי זְרִיקָן רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וָאֲפִילוּ רַק.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אפי' ריק. לישנא קלילא הוא וכמו רקיק חררה דקה ורכה וס''ל דמסתמא מבטל ליה הואיל ודק הוא ונרקב מהלחלוחית הוא:

מילאוהו חריות. של דקל צריכה היא דמספקא לן אם עתיד לפנותן או שמא מבטלן שם:

איתא חמי. ומתמה הש''ס על זה בא וראה הרי אם מלאוהו להבית במחצלות ודאי לא בטל הוא דעתיד הוא לפנותן וחיפהו להחלון מחצלות בטל קאמרת בתמיה אלא דלא היא דמסתמא לא מבטל ליה:

חופהו מחצלות. אטומאה בבית קאי ויש בו חלון לבית אחר ובו פותח טפח מביא הטומאה לצד השני ואם חופהו להחלון במחצלת בטל ואין כאן פותח טפח שיביא הטומאה לבית או לצד האחר:

עפר שאת עתיד לפנותו. שידוע הוא שעתיד לפנותו הרי הוא כתבן סתם ולא בטל ור' יוסי בר' בון מפרש לה נמי בתבן שבודאי עשוי לפנותו וכדאוקי לעיל:

תבן שאין את עתיד לפנותו. כגון שהוא מפוזר הרבה וידוע הוא שאין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר סתם ובטל:

יש תבן שהוא כעפר. מילתה דר' יוסי דתוספתא דהתם נקט ואתי כדמסיים שם:

רבי יוסי בר' בון. אמר דברי הכל הוא הכא דמה דאמר ר' יוסי מיירי בשבללו לתבן בעפר כמו שעושין לבנין שמערב לתבן עם הטיט ובכה''ג מסתמא עתיד לפנותו הוא והלכך לא מיבטל עד שיבטלנו בפירוש:

כללו של דבר. כל שאין אתה יכול לפנותו עושר קבר התהום וכל שאתה יכול לפנותו אין עושה קבר התהום כצ''ל. ובספרי הדפוס נתחלף הוא. שהדברים שאין אדם עשוי לפנותן אלא נשארין הן במקומן לא חיישינן נמי שאדם נתנן לשם מדעת אלא מעצמן נתגלגלו לשם ועושה קבר התהום אבל דברים שאדם עשוי לפנותן אין עושה קבר התהום דהואיל ומדרך לפנותן חיישינן שמא אדם אחד מדעת נתנו לשם ועתיד לפנותו וא''כ כבר הכיר בו א'. ויש לפרש בדוחק לפי גי' הספרים דכל שאת יכול לפנותו היינו שבקל יכול הוא להפנות מאליו כמו הקש והתבן ואת יכול לפנותו דקאמר שאת יכול לומר בו שנפנה הוא מעצמו לכאן ועושה קבר התהום שאפשר שלא הכיר בו אדם וכל שאין אתה יכול לפנותו שאין אתה יכול לומר בו שעשוי הוא לפנות מעצמו לכאן אין עושה קבר התהום דמסתמא אדם אחד הביאו לכאן אלא דנראה מהא דלקמיה שטעות הוא בספרים וכמו שהגהתי כך הוא העיקר וקש ותבן אין אתה יכול לפנותו קרית להו א''כ הך ברייתא דלא כר' יוסי היא דר' יוסי אמר תבן וביטלו בפירוש אז הוא בטל והאי דר' יוסי תוספתא הוא בפ' ט''ז דאהלות ואמתני' דפרק ט''ו דאהלות מיתניא דתנינן התם בית שמלא עפר וצרורות ותבן ויש בו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת דהואיל שאין שם חלל טפח הויא לה טומאה רצוצה וטמונה וקיי''ל טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע בוקעת ויורדת עד התהום וקאמר ר' יוסי התם עלה תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר דמשמע שידוע הוא שאין עתיד לפנותו שביטלו בפירוש להיות שם אבל תבן סתם עתיד לפנותו היא וכמאן דאית ביה חלל טפח דמי והכא דאמרינן דאפי' סתם תבן כאין עתיד לפנותו הוא דלא כר' יוסי:

במים ובאפלה ובנקיקי הסלעים. הואיל ואדם יכול להסתכל בהן ע''י הדחק ואפשר שהכיר בו אחד מעולם אין זה עושה קבר התהום:

המת. שנמצא נקבר בקש ובתבן שהן להתגלגל מאליהן ע''י הרוח וכן עפר וצרורות עשויין להתגלגל מעצמן ויכול להיות שלא הכיר בו אדם מעולם שנקבר שם:

איזהו קבר התהום שאפשר לומר בו שלא נודע מעולם:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source